הרוכב שלנו להיום הוא מארק רנשו מקבוצת דימנשן דאטה (מספר 108).

מארק קאבנדיש זכה אתמול בקטע השני שלו מתוך שלושת הקטעים שהיו לנו עד עתה וה-28 שלו בטור סה"כ.  לעומת זאת מארק רנשו, חברו לקבוצת דימנשן דאטה, לא זכה מימיו בקטע בטור דה פראנס. למרות זאת החשיבות שלו למספר רב מהניצחונות של קאב בקטעי הספרינט היא עובדה בלתי ניתנת לערעור. אחרי שדיברנו כבר על הספרינטרים היום ניתן את הבמה לפועלים השחורים שלהם. בכל סיום ספרינט קלאסי ניתן לראות קבוצות המנסות ליצור טור של רוכבים שיוביל את הספרינטר שלהם אל קו הסיום. בדרך זו כל פעם רוכב אחר נותן את המקסימום שלו מול התנגדות האוויר וכשהוא מתעייף הבא בתור עושה זאת עד שהספרינטר מזנק  בתזמון הנוח לו אל עבר קו הסיום.

הנה כך זה מבוצע בצורה כל כך טובה שהספרינטר אפילו לא צריך להתאמץ בשביל הניצחון היוקרתי בשאנז-אליזה:

המוביל שסוחב כאן את קאבנדיש לניצחון (יש הרגשה קלה של דזה'-וו?) ועשה זאת עבורו בעוד עשרות קטעים הוא מארק רנשו.  הטור של הרוכבים שקבוצות הספרינטרים מנסות ליצור נקרא בעגה המקצועית leadout train (רכבת הובלה /הולכה?) והרוכב שאמור לסחוב את הספרינטר כמעט עד לקו הסיום נקרא leadout man. יצירת רכבת אפקטיבית משיגה שתי מטרות: מצד אחד היא מאפשרת לספרינטר "לנוח" ולשמור כוחות עד הרגע הנכון בשובל האוויר שהמובילים יוצרים ומצד שני המהירות הגבוהה מונעת ניסיונות של רוכבים אחרים מלזנק מוקדם ולגנוב את הניצחון. מכאן ברור שרוכבי leadout חייבים גם הם להיות ספרינטרים. כך ראינו בעבר את ג'ון דגנקולב כמוביל של מרסל קיטל או את אנדרה גרייפל מוביל את מארק קאבנדיש.

מארק רנשו נולד וגדל בעיר קטנה בדרום מזרח אוסטרליה. הוא התחיל את דרכו דווקא כרוכב במסלול (התחרויות שבהם רוכבים במסלול אובלי) ועשה את המעבר לרכיבת כביש רק כשהגיע לבוגרים. מתוקף תפקידו כמוביל בספרינט הוא זכה ביחסית מעט מרוצים לאורך הקריירה רובם לא מן השורה הראשונה. אולי המרשים שבהם היה הבריחה האמיצה הזו בסוף הקטע הראשון של הטור של בנלוקס  (קיצור לבלגיה-הולנד-לוקסמבורג) ב-2013.

כאמור את עיקר השם שלו בפלוטון הוא עשה כ-leadout man . בתחילה עבור ת'ור הושווד הנורבגי ואחר כך עבור מארק קאבנדיש. השניים נפרדו למשך שנתיים כאשר רנשו ניסה להיות ספרינטר מוביל בעצמו אבל לאחר שלא נחל הצלחה מרשימה התאחד מחדש עם חברו ב-2013.

העיקרון של יצירת "רכבת הובלה" נשמע פשוט אבל הוא הרבה יותר קשה ליישום ויוצר הרבה חיכוכים. הסיבה היא שיש מספר קבוצות עם ספרינטרים טובים וכל אחת רוצה ליצור את הרכבת בעצמה. כך לפעמים נוצרות שתיים כאלו במקביל או שהקבוצות נאבקות זו בזו בתוך רכבת אחת.  כל זה גורם לסיומי ספרינט להיות מאד עצבניים וזרועי תאונות. כדי לצמצם קצת את הנזק ברגע שהדבוקה נכנסת לשלושת הקילומטרים האחרונים אז אותו זמן נרשם בסיום לכל מי שהיה בה באותו רגע גם אם הייתה תאונה. כל זה לא מונע את החיכוכים הרבים בין כל המעורבים בספרינט כאשר המובילים של כל ספרינטר מנסים לפלס לו את הדרך לקדמת טור הרוכבים. אחד המקרים המפורסמים הייתה הרחקתו של רנשו בעקבות העימות שלו עם ג'וליאן דין בקטע ה-11 של הטור של 2010 (החץ בסרטון הוא על קאבנדיש שמאחורי רנשו):

מי אמר שאופניים זה לא ספורט מגע? אולי מישהו היה צריך להסביר לרנשו שזו לא בדיוק הכוונה שכאומרים לך להשתמש בראש שלך. לפחות הוא מגלה מחויבות מלאה לתפקיד ומוכן לעשות כל מה שנדרש כשגם במקרה הזה הוא ביצע את תפקידו נאמנה וחפר לקאב שמאחוריו את הנתיב לניצחון. מעניין יהיה לראות עם הצמד יצליח לייצר עוד קומבינציה מנצחת גם בטור הנוכחי. ההזדמנות הבאה? הקטע של היום הצפוי להסתיים בספרינט בלימוז'.